גוליבר, או בשמו המלא, "מסעות אל כמה וכמה עמים נידחים בעולמנו", הוא הספר הרחוק ביותר מההגדרה של סיפור לילדים. ג'ונתן סוויפט כתב סיפור דמיוני על רופא שספינתו נטרפה, והוא נוחת על יבשה בה ארבע תרבויות שונות:
ארץ האנשים הזעירים, הסוגדים לסדר וארגון אבל מחזיקים מוסר כפול מוקצן כלפי אויביהם. ארץ הענקים, הנפילים, שבה גוליבר הננס הופך לחיית מחמד.
ארץ שמנהיגיה מנותקים מהעם, ושולטים בו מתוך עיר בירה הצפה מעליהם. ולבסוף ארץ הסוסים האציליים, שבה בני האדם הם יצורים נחותים ופרימיטיביים, שכל מעשיהם נועדו לשרת את הגזע העליון.

עד היום נחשב "מסעות גוליבר" לסאטירה החשובה ביותר שנכתבה אי פעם בשפה האנגלית. הכל יש בו: מבט ביקורתי ונוקב על פוליטיקאים נמוכי מצח ומדענים בעיני עצמם, על האדם כחסר סובלנות וגזען, על ניתוק המנהיגים מעמם, על צביעות. אין בו הטפה, אלא סיפור פשוט להפליא, הצופה מהחוץ פנימה וההיפך על הטבע האנושי.

הביקורת של סוויפט על הכנסייה ועל השילטון הפכו אותו לאדם מסוכן בתקופתו. ואיך מתמודדים עם סופר מחונן מסוכן שכזה? מפיצים את ספרו כספר ילדים חביב, מוציאים ממנו את כל הקוצים והחיצים ומרחיקים כך את המבוגרים.
עד היום רבים האנשים מתייקים ומתייגים את גוליבר כספר ילדים. לא נכון.

זהו ספר מצחיק מאוד, אבל ביקורתו רצינית מאוד.

אני ממליץ לכם לרוץ ולקרוא אותו בעצמכם- גם תיהנו וגם תחכימו.

 

​