.
1.9
זה היה עוד יום תחילת שנת לימודים , התלמידים הלכו (לא) נרגשים אל בתי הספר גוררים את רגליהם ומפנטזים על עוד כמה שעות שינה.
אולם בין כל שאר התלמידים התמזגו להם שלושה בוא נגיד קצת "יוצאי דופן", פרסי גקסון הרמיוני גרינג'ר ופרודו בגינס . הוא איחר כרגיל לא כאילו שזה לא ממש עניין אותו .הוא פתח את דלת הכיתה המורה בכיתה מדאם פומפרי עמדה שם . " נו נו נו תראו מי מאחר? השנה רק התחילה ואתה כבר מאחר?! אני כבר לא יכולה לחכות להמשך השנה איתך, פרסי" אמרה מדאם פומפרי. " טוב בו נמצא לך מקום ישיבה" היא סקרה את הכיתה בעייני החתול הקטנות שלה " אה הנה לייד הרמיוני גרינג'ר" היא אמרה וחייכה אליו , הוא החזיר לה חיוך מזויף ממש לא התחשק לו לפתוח חזיק עם עוד מורה מכשפה הספיק לו אחת כזאת. הרמיוני גריינג'ר לא הייתה מרוצה מהשותף החדש שלה לשולחן הספיקו לה האידיוטים שמפריעים לה בלמידה . לעולם לא קרה לה שקיבלה פחות ממאה במבחן והיא גם לא רוצה ,. " מצוין עכשיו כשכל המאחרים הגיעו " אמרה מדאם פומפרי ונעצה מבט בפרסי " לכבוד תחילת השנה אני רוצה שתתחלקו לזוגות לפי מקום ישיבתכם ותראינו את בן הזוג שלך על מה הוא עשה בקיץ." לפתע הרים את ידו אחד התלמידים הוא היה נמוך בהרבה מכולם אוזניו נראו שונה והיתה חסרה לו אצבע. " אין לי עם מי לעבוד" אמר פרודו. פרודו ישב בקצה הכיתה ותמיד היה שקט.
" אוי פרודו לא שמתי לב אליך" צחקה גברת פומפרי " אתה יכול לעבוד עם הרמיוני גרינג'ר ופרסי גקסון." מדאם פומפרי המשיכה בשיעורה כרגיל ולפתע נשמע הצלצול. " אוי נו לא שמתי לב איך הזמן עבר לו" היא צחקה שוב. הצחוק של מדאם פומפרי היה צחוק מוזר מאוד זה היה מין נחירה וצחוק בו זמנית. השעה הייתה כבר שתיים עשרה וארבעים נשארו חמש דקות לשיעור. "אז תזכרו" אמרה מדאם פומפרי " אתם צריכים לראין את בני הזוג שלך ולכתוב את זה בדף, זוהי עבודת הגשה למחר ואני לא מקבלת איחורים!" לפתע נשמעו כל ילדי הכיתה התלחששו והתלוננו " שקט!" צעקה מדאם פומפרי " הבא בתור שמתלונן על העבודה יקבל ריתוק נוסף לכל" כל הכיתה השתתקה והפעמון הפריע לשקט "אז תזכרו את העבודה אני מצפה לעבודות יוצאות מן הכלל" אמרה מדאם פומפרי בזמן שכל הילדים בכיתה ניסו לצאת ממנה. " היי אני הרמיוני גרינג'ר" אמרה הרמיוני לפרודו ופרסי. " היי " שניהם אמרו באותו זמן. " אז חשבתי שנוכל לעבוד אצלי בבית אני גרה לא רחוק מכאן" " אוקי " אמרו השניים. כל הדרך נשררה דממה וכאשר הם הגיעו לביתה של הרמיוני פרסי החל לדבר " אז מה אתם עשיתם בקיץ?" " ברוב הזמן " אמרה הרמיוני "או שלמדתי כישופים חדשים או שהתכתבתי עם רון והארי " "את מכשפה?!" שאל פרסי בפליאה " למעשה ההורים שלי הם שניהם אנשים פשוטים אבל בגיל אחת עשרה אני קיבלתי מכתב שהתקבלתי להוגוורטס בית ספר לקוסמים! ההורים שלי החליטו שאני צריכה ללמוד גם בבית ספר של מוגלגים, כלומר אנשים בלי קסם אז הם שלחו אותי לכאן" "וואו מטורף את יודעת את שונה מהמכשפות שאני פגשתי פחות משוגעת" אמר פרסי " אבא שלי הוא פוסידון אל הים אילן היחסים שלי די מסובך. מה איתך פרודו?. לא אמרת מילה כל הדרך." " טוב אני נבחרתי להשמיד טבעת כדי להגן על כל הממלכה שלי רק שהייתה בעיה קטנה עם הטבעת... אם אתה שם אותה על האצבע היא תהרוס אותך וכל האורקים ידעו איפה אתה וינסו להרוג אותך כן עסק די מסובך. כל מה שהיה חשוב לך זה רק הטבעת ואתה תנסה להרוג אנשים בשבילה! כל זמן שהיא איתך היא הורסת לך את הנשמה והיה איזה יצור מוזר בשם גולום שכל הזמן עשה כאילו הוא עוזר לי ובעצם הוא רק רצה להרוג אותי ולקחת את הטבעת. אה וכן אפשר להרוס את הטבעת רק בזריקתה להר הגזירה " "וואו" אמרו הרמיוני ופרסי בו זמנית. "ומה קרה ליד שלך?" שאלה הרמיוני " גולום ניסה לקחת אותה ממני כששמתי אותה אז הוא הוריד לי את האצבע" " זה פשוט מטורף!" אמרה הרמיוני " אני כבר כמה שנים מנסה להילחם במכשף שהורג כל מי שההורים שלו לא מכשפים. הוא המכשף הנורא ביותר בהיסטוריה ועם הצבא שלו אף אחד לא מסוגל להרוג אותו! אני וחברי , רון והארי הקמנו צבא משלנו ואנחנו נלחמנו בו הוא ניסה להרוג את הארי וגם הצליח אבל הארי חזר לחיים בזכעות איזה אבן והרג את וולדרמורט." " אוקי הסיפורים פה רק ניהים מוזרים מרגע לרגע" אמר פרסי " אני סגרתי את ניו יורק ונלחמתי בקרונוס המשוגע ששולט בזמן ודי הצלתי את תרבות המערב "
השלושה צחקו "כן בטח כולנו נלחמנו" הרמיוני אמרה "מה השלב הבא ? מישהי שיוצאת מהאש עם שלושה דרקונים" "כן כן אני מניח שלכולנו יש דימיון מפותח" הם כולם צחקו ממתיקים סודות .